פסק-דין בתיק ע"פ 30530/06

            לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לי-רן) בת"פ 4548/03, מיום 17.5.06, לפיו נגזר דינו של המשיב ל-21 ימי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ול-30 ימי מאסר על-תנאי, זאת בגין הרשעתו, על-פי הודאתו, בשלוש עבירות של הסעת תושב זר שלא כדין - לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

            המשיב הנו בן 42, נשוי ואב לשישה. בתקופה הרלבנטית לאישומים,  בשנים 2003-2004 התפרנס כנהג הסעות, באורח עצמאי, במכונית פורד טרנזיט שבחזקתו; והחל מחודש ספטמבר 2004 החל לעבוד כקבלן-משנה בחברת הסעות בירושלים, המתמחה בהסעות תלמידים לחינוך המיוחד. לחובתו של המשיב שני רישומים פליליים מהשנים 1998 ו- 1999 בירות של החזקת סכין והחזקת סמים מסוכנים.

            הרשעת המשיב מתייחסת לשלושה אירועים משנת 2003, של הסעת תושבי אזור הרשות הפלסטינית במכוניתו, כדלהלן: ביום 19.2.03 הסעת שתי תושבות זרות בראס אל-עמוד בירושלים; ביום 1.3.03 הסעת תושב זר מאבו-דיס לרחוב צלאח א-דין בירושלים;  וביום 6.11.03 הסעת תושב זר מצומת אבו-דיס לכיוון ירושלים.

            בגזר-הדין הביא בית-משפט קמא במניין שיקוליו לחומרה את אופי האווירה, את מידת נפוצותה והעובדה שהמערער שב לבצעה פעם אחר פעם, אף שבגין כל אחת מהן נעצר ונחקר במשטרה, ואת העובדה שמדובר בהסעות בשכר ששתיים מהן נעשו אל תוך ירושלים. מנגד, התחשב בית-משפט קמא לקולא בהודאתו של המשיב, בכך שהוא מפרנס יחיד של משפחתו ובעובדה שמאז האירוע האחרון לא נפתחו נגדו תיקי חקירה נוספים. בהביאו בחשבון את מכלול הנסיבות, החליט בית-משפט קמא להסתפק בהטלת מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות, ומאסר מותנה - כמפורט לעיל.

            המערערת סבורה, כי גזר-דינו של בית-משפט קמא מופרז בקולתו, זאת לאור אמות המידה העונשיות הנהוגות בעבירות הנדונות, והישנותן של העבירות בשלוש הזדמנויות שונות. לגרסתה, נוכח מהות העבירות וריבוין, העונש ההולם והראוי הנו מאסר לריצוי של ממש.

            מנגד, גורס בא-כוח המשיב, כי גזר-הדין שהושת על מרשו הולם את עקרון הענישה האינדיבידואלית, ומאזן בצורה הולמת וראויה בין מכלול שיקולי הענישה לחומרה ולקולא,  ועל-כן אין עילה להתערב בו, ובפרט כאשר המשיב סיים לרצות את עבודות השירות. הוא הדגיש, כי לאחר ביצוע העבירות החל המשיב לעבוד בחברת הובלות ולא מעד עוד בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים. כן הגיש שני מכתבים של נוסעים אשר שיבחו את שירותי ההסעה שהעניק להם המשיב.

            לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל. העונש שהוטל על המשיב חורג לקולא מאמות המידה העונשיות שנקבעו בפסיקה. ההלכה הפסוקה מורה, כי העבירה של הסעת תושב זר ללא היתר הנה חמורה, בשל הסיכון הנשקף ממנה לביטחון הציבור, וכי העונש הראוי בגינה הנו, ככלל, מאסר בפועל, אם כי תיתכנה נסיבות העשויות לשלול את הטלתו, ואלו אמורות להיבחן על-פי עקרון הענישה האינדיבידואלית (ראו: רע"פ 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 679; רע"פ 3674/04 אבו סלאם ואח' נ' מדינת ישראל; רע"פ 6217/05 חג'אג' ואח' נ' מדינת ישראל; ע"פ (י-ם) 30243/06 מדינת ישראל נ' יהודה כהן ואח'; ורע"פ 6809/06 חמאד קוואסה נ' מדינת ישראל - לא פורסמו). בבואנו ליישם את עקרונות הענישה שהותוו בפסיקה על המקרה הנדון, מתחייבת המסקנה כי יש להשית על המשיב מאסר של ממש, זאת נוכח העובדה שמדובר בהסעות בשכר של נוסעים שאינם מוכרים למסיע, שההסעות היו בתוככי ירושלים ובשניים מהמקרים מאבו-דיס לירושלים, שהמעשים נשנו שלוש פעמים ושהמשיב חזר ומעד פעם אחר פעם לאחר שנעצר ושוחרר. בנסיבות אלו, העונש הראוי וההולם - לשם הרתעה אינדיבידואלית וכללית - הנו מאסר בפועל של ממש. בבואנו לשקול את משך המאסר נתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב, אשר תוארו על-ידי בא-כוחו בערכאה הדיונית ובדיון לפנינו, בעובדה שהמשיב סיים לרצות את המאסר של 21 יום בעבודות שירות, ובכך שערכאת ערעור אינה ממצה את הדין עם נאשמים. על-כן, ובהתחשב במכלול הנסיבות - הן נסיבות ביצוע העבירות והן נסיבותיו האישיות של המשיב - מתקבל הערעור במובן זה שעונש המאסר בפועל יעמוד על תקופה של חודשיים, מתוכה - 21 יום לריצוי בעבודות שירות (אשר כבר רוצו), ו-39 יום לריצוי בין כותלי הכלא. המאסר על-תנאי יוותר על כנו.

המשיב יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל ביום 5.11.06 בשעה 09:00 בבית המעצר של משטרת מחוז ירושלים במגרש הרוסים.

ניתן היום, ו' בתשרי תשס"ז (28 בספטמבר 2006), במעמד הצדדים.

ס ג ן   נ ש י א                                      ש ו פ ט                                  ש ו פ ט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: